אחרי ה-7 באוקטובר 2023, מצאתי את עצמי יוצרת אמנות כדרך להתחבר מחדש - לזהות שלי, ליהדות שלי ולשורשים העמוקים של המורשת שלי. הרגשתי כאילו עמי חי מחדש את ההיסטוריה: שנאה למי שאנחנו, לאמונה שלנו, לזהות שלנו. איבדתי חברים ובני משפחה. בתוך הכאב, האבל, ההלם - הייתה רק דרך אחת שיכולתי להימלט מהמציאות הבלתי נסבלת: דרך אמנות. בעודי במדים, משרת את ארצי - בין אזעקות לימי מנוחה קצרים - הייתי יושבת בשקט ויוצרת. יצירות עשויות עץ זית, שרף, כסף וזהב. יצירות שדיברו על הארץ שמתחתי, על זיכרון, כוח ושייכות. האמנות שלי הפכה לריפוי שלי. בהתחלה, זה היה רק בשבילי. אבל עד מהרה, אחרים החלו לראות את הסיפורים שלהם משתקפים ביצירה.

יודאיקה ואמנות בעבודת יד שלי - נוצרו כדי לחבר, לשמר. בהשראת זהות ומולדת, כל פריט הוא תזכורת עדינה לכך שאנחנו עדיין כאן. עדיין גאים. עדיין נושאים את מי שאנחנו - קדימה, בחן.