אחרי ה-7 באוקטובר 2023, מצאתי את עצמי יוצרת אמנות כדרך להתחבר מחדש

— לזהות שלי, ליהדות שלי ולשורשים העמוקים של המורשת שלי. הרגשתי כאילו עמי חי מחדש את ההיסטוריה:

שנאה למי שאנחנו, לאמונה שלנו, לזהות שלנו.

איבדתי חברים ובני משפחה

בתוך הכאב, הצער, ההלם - הייתה רק דרך אחת שיכולתי להימלט מהמציאות הבלתי נסבלת: דרך האמנות.

בעודי במדים, משרת את ארצי -

בין צפירות לימי מנוחה קצרים -

הייתי יושב בשקט ויוצר.

פריטים עשויים עץ זית, שרף, כסף וזהב.

קטעים שדיברו על האדמה שמתחתיי, על זיכרון, כוח ושייכות.

האמנות שלי הפכה לריפוי שלי. בהתחלה, זה היה רק בשבילי.

אבל עד מהרה, אחרים החלו לראות את סיפוריהם משתקפים ביצירה.

יודאיקה ואמנות בעבודת יד שלי —

נוצר כדי לחבר, לשמר. בהשראת זהות ומולדת,

כל פריט הוא תזכורת עדינה לכך שאנחנו עדיין כאן. עדיין גאים.

עדיין נושאים את מי שאנחנו - קדימה, בחן.